שני חוקים יכולים להקנות לבן זוג זכויות ברכוש שהיה לבני הזוג בעת פטירת אחד מהם. חוק יחסי ממון מחיל שיתוף בנכסי בני זוג ובמקרה של פטירת אחד מהם מחולק הרכוש של הצדדים מחצית לעיזבון הנפטר ומחצית לבן הזוג שנותר בחיים, ובנוסף חוק הירושה מקנה לבן הזוג שנותר בחיים זכות ברכושו של בן הזוג שנפטר. יחד עם זאת, שני החוקים מאפשרים לבני הזוג לשנות את המנגנון הקבוע בחוק,  באמצעות הסכם ממון – לקבוע איזה רכוש ישותף בין בני הזוג ומה יהיו הזכויות של כל אחד מהם ברכושו של האחר ובאמצעות צוואה –  לקבוע מי יהיו יורשי כל אחד מהם ומה יהיה חלקם בעיזבון.

דוגמה מהחיים: בעל בפרק ב', אב לילד מנישואין קודמים, ואישה בנישואים ראשנוים ערכו הסכם ממון בו הוסכם בין הצדדים להחריג את השיתוף בדירה שהבעל קיבל מהוריו במתנה ובהסכם הממון צויין שהזכויות בדירה לאחר מות הבעל יעברו לילד, אך הבעל לא ערך צוואה. למרבה הצער הבעל נפטר זמן קצר אחרי הנישואין. האישה דרשה לקבל מחצית מהדירה, כיורשת לפי הדין של הבעל וטענה שהסכן הממון אינו צוואה. במקרה זה הצדדים הגיעו להסדר מחוץ לכתליי בית המשפט, משפחת הבעל שילמה לאישה פיצוי נכבד תמורת וויתור על הזכויות בדירה.

אדם אינו יכול להוריש רכוש שאינו שלו: היקף הרכוש של בן הזוג שנפטר נקבע לפי חוק יחסי ממון. וכדי להחיל הפרדה רכושית בין בני זוג יש לערוך הסכם ממון או הסכם חיים משותפים.

 עיזבון  מחולק לפי הדין, אלא אם הנפטר ערך צוואה: אין תוקף להוראות בהסכם ממון המחייבות וויתר על זכיות לפי חוק הירושה.

חשיבות עריכת הסכם ממון וצוואה בולטת כאשר בני הזוג אינם מעוניינים לקיים שיתוף מלא האחד ברכוש האחר לדוגמה בפרק ב' כאשר יש פער כלכלי בין הצדדים, ובכך להבטיח כי לאחר פטירתם רכושם יחולק ליורשיהם, לפי רצונם.

משרדנו מתמחה בעריכת הסכמי ממון וצוואות, ניתן לפנות למשרדנו בכל עת.